<h1>תניא רבתי סימן ד'</h1>
<h2>דף נג:</h2>
ואחר תפלת לחש פוסע לאחוריו שלש פסיעות. ואומר יהיו לרצון אמרי פי וגו'. וצריך להתחיל שלש פסיעות מרגל שמאל. כמה שמצינו בשוחר טוב במזמור (תהלים ל"ח) ריבה ה' את יריבי והוא מונה כל איבריו שבאדם היאך מקלסין ומודין (ומקלסין) ומהללין להקב"ה, ומסיים רגל ימין לחליצה, רגל שמאל קודם לשלש פסיעות. לכך נאמר כל עצמותי תאמרנה. ואחר כך נותן שלום לימינו. ומצאתי לגאונים ז"ל למה חוזרין לאחוריהן שלש פסיעות לאחר תפלה. מפני שכשאדם עומד בתפלה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו של אדם שנאמר (שם ט"ז) שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. ותוך ארבע אמות במקום עמידתו מקום קדושה הוא. לפיכך צריך אדם לפסוע שלש פסיעות לאחוריו כדי שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול. ומי שמוסיף על שלש פסיעות ראיתי כתוב לגאון אחד שאמר שאין להוסיף על שלש פסיעות ומי שמוסיף על שלש פסיעות יוהרא היא. ואם היה אדם מתפלל בחנותו ויש שם אינם יהודים או הבא בספינה ואינו יכול לפסוע שלש פסיעות מצאתי בשם רב האיי גאון ז"ל שמותר לישב במקומו להתפלל שבענין אחר לא היתה דעתו מיושבת ולא היה יכול לכוין את לבו. ואע"פ שבטל משלש פסיעות ומן הכריעות מותר לו לישב ולהתפלל. ובשעה שאומר הקדושה צריך לפסוע ג' פסיעות לפניו על שם (שם ס"ח) מלאכי צבאות ידודון ידודון, ידודון בהליכה ידודון בחזרה. (וכן) [וכמה] ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל. וכנגדן נהגנו ג' פסיעות. כך מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל.
